פעם שנאו שחורים, אח"כ יהודים ואז גם סינים, הומואים, ערבים, דתיים וחילוניים, אה ועכשיו גם נשים. בקיצור את כולם. אבל למה? למה האנושות כל כך אוהבת לשנוא? למה אנחנו נופלים לשנאה כל פעם?
הסיבה היא אחת – פחד.
אנחנו מפחדים מכל שינוי, ומכך – מכל שונה. מפחדים מכך שהשונה יבוא ויעוות את המציאות המוכרת לנו, שגם אם אינה גן-עדן-עלי-אדמות, הרי שהיא בטוחה יותר מה-לא-מוכר.
הבעיה היא שהשינוי הוא חלק בלתי נפרד מהאבולוציה – ההתפתחות.
כלומר – ללא שינוי בתפיסות עולמינו, באורח החיים, או בהיררכיית החברה – לא תתקיים התפתחות.
אנחנו נמצאים בתקופת הזהב מבחינת האבולוציה, שכן האבולוציה היא בעיקר מחשבתית ולכן ניתנת לשליטה הרבה יותר מאבולוציה פיסית.
עולמינו הפך דיגיטלי – יש לנו אינטרנט, תקשורת בין כל קצוות העולם במחיר השווה כמעט לכל נפש. המדיה, על כל סוגיה, הפכה דיגיטלית. שינוי שהפך אותה לנגישה הרבה יותר, גם ליוצר וגם לצרכן. האבולוציה הזו שינתה את העולם שהיכרנו לפני, אם תשאלו אותי – לטובה, אני בטוח שעוד הרבה יסכימו.
העולם שלנו נהיה קטן יותר, אינטימי יותר. החלפת רעיונות וטכנולוגיות נעשתה לקלילה הרבה יותר עם התפתחותו של האינטרנט ומאז הגרף של עולם המדע עולה בפרבולה. הרפואה השתפרה פלאים ובכך תוחלת חיינו ואורחם.
החברה השתנתה לבלי הכר. בעולם בו כל אחד מוזמן להפיץ את דיעותיו לכל מאן דבעי, הצדק החברתי (סלחו לי על ה"פופולזים הזול") יישתפר בהכרח, ממליון סיבות שקצרה היריעה מלמנות, אבל הראשונה שבהן כמובן היא היכולת הלא מבוטלת להתקשרות בין אדם לאדם – להתאגדות מכל קצוות הכדור אשר לא מוגבלת למספר משתתפי הכפר הצמוד.
אז כן, חיינו השתנו מקצה לקצה עם בואו של האינטרנט, מגוון היכולות אשר טמונות בו הן אינסופיות ומוגבלות לדמיונינו בלבד.
באופוריה מסויימת אני נזכר בצעדיו הראשונים של האינטרנט בארץ, איך בתור ילד הייתי מתכתב עם זרים מסין. היכולת הזו הדהימה אותי אז ומאז לא הפסיקה.
אליה וקוץ בה.
נכון, האינטרנט מדהים, הוא הדבר הכי טוב שקרה לנו ב100 השנים האחרונות אבל יש לזה גם צד אחר. צד אפל(?).
1. באינטרנט יש "קריפים" ומטרידים למיניהם, הנגישות שמוצעת דרך הרשתות החברתיות היא נוחה אך פרוצה. למעשה, כל אדם יוכל לשלוח לך הודעה פוגענית בפייסבוק\טוויטר\מייספייס (או מה שאתם לא משתמשים בו לעזאזל), אלא אם קבעת אחרת. ובכלליות, הפרטיות שלנו נפגעה. אמנם אנחנו הם ספקי המידע ברוב המקרים אך ברגע שסיפקנו אותו הוא קל להימצא. קל מדי.
2. תופעת ה"פירטיות". מהיא בעצם פירטיות? פירטיות היא שוד, כלומר גזילת רכוש בדרך שאינה חוקית. אנחנו לרוב מתייחסים לזה כאל "הורדות" ואין לנו שום חרטות בנוגע למעשינו. לרוב מדובר על הורדות של סרטים, מוסיקה וקניין רוחני זה או אחר.
טוב, אז הסעיף הראשון הוא באמת נורא, אך כמו שלמדתי מהרבה אספקטים בחיי – עם כל זכות מגיעה אחריות. עלינו להשתמש בכל כוחינו היצירתי ע"מ לעצור את התופעה ולהפחית את פגיעתה. אין אנו נחים על זרי הדפנה ואכן פעילויות נרחבות נעשות בנושא, נכון, כנראה שלעולם לא נוכל "לחסל" את כולם אך עם הזמן ישתפרו דרכינו – זוהי קדמה, אבולוציה.
לגבי הסעיף השני – הפירטיות, הפרת זכויות יוצרים - אנחנו חייבים לעצור ולחשוב, מדוע הורדת שיר נחשבת ללא חוקית ואף זוכה לשם כל כך מעליב? זהו לא שוד, אני סה"כ מעוניין להינות מיצירתו של האמן האהוב עלי. אגב, אני, בתור אמן יוצר, מאוד התרגשתי לגלות שמורידים את האלבום של הלהקה שלי ברוסיה, ארה"ב, מקסיקו וכו'. אנשים נהנים ומתחברים למוסיקה שאני יוצר מתוכי. זו מטרתה של היצירה שלי. יותר מזה, הלהקה שלי הוציאה 500 עותקים פיסיים של האלבום שמהר מאוד נגמרו, אם היינו תלויים בהם לא יותר מ1000 אזניים היו מאזינות לנו, לעומת האלפים שמקשיבים היום, מבחינתי? רווח כפול ומכופל.
אז מה רע בזה? לא ראיתי מזה שקל. ואם הייתי חתום בחברת תקליטים היא היתה מאוד לא מרוצה מהעניין. לדעתה, היצירה אינה שווה דבר אם לא ניתן לאמוד אותה בכסף, ואם מורידים אותה בחינם הרי שהיא אינה שווה את ההשקעה. לא שלי – של חברת התקליטים.
כי אנחנו האמנים, ואני ארשה לעצמי לדבר בשמ(כ)ם – אנחנו רוצים ליצור, אנחנו חייבים את זה בכדי לחיות. בשביל להישאר שפויים. בשביל הבריאות הנפשית שלנו, בשביל האושר שלנו.
אין מנוס, המסקנה המתקבלת היא ,שוב, שהמערכת הכלכלית הרסה את האמנות במו ידיה, אי אפשר ליצור כאשר על כל יצירה ישנו תג מחיג, וכאשר היצירה נעשית אך ורק בשביל רווח כספי הרי שהיא אינה שווה את ההשקעה – שלי, לא של חברת התקליטים.
היא לא תהיה טובה כאילו הקאתי אותה מנשמתי, אלא כאילו הוצאתי אותה מארנקי. ותאמינו לי, הוא מאוד לא אישי.
אותם השיקולים נכונים גם לסרטים, ספרים, צילומים וכו' כמובן. התופעה הזו היא הגורם לייצור מאסיבי של אמנות שאינה נוצרת לשם היצירה אלא לשם רווח כספי.
אני אתן דוגמה – מוסיקאים, לצורך העניין, צריכים להלחין שירים שיימכרו טוב בשוק, כלומר, צריכים לעמוד בכמה קריטריונים כתובים מראש. אורך השיר, משקל (קצב), מילים ועוד. להלן תופעת המוסיקה הים תיכונים בארץ אשר מייצרת שירים חדשים כל יום שכולם נשמעים אותו הדבר ובעלי אותו התוכן בדיוק.
לצורך השוואה, האמנים במצריים העתיקה לא היו אמנים כלל אלא יצרו לפי מערכות חוקים כתובים מראש, כל כך כתובים ומדוייקים שלא היה להם אפילו את החופש לבחור את הצבעים בהם ישתמשו. למעשה, אותם אמנים היו יצרנים של קליגרפיות וכל מי שידיו היו יציבות דיו יכל להשתתף ב"יצירה" ולהיקרא אמן. האם ככה אנחנו רוצים את האמנים שלנו?
רגע, אז למה אתה מאשים את המערכת הכלכלית ולא את הפירטיות?
אז הנה איך שאני רואה את הדברים:
זכויות יוצרים הם צאצא ישיר של מערכת כושלת. זכויות יוצרים מטבע הדברים מאטים, אם לא עוצרים, את החדשנות. המפתיע הוא שמחקרים בנושא נעשו והדבר הוכח מעבר לכל ספק. כאשר אין זכויות יוצרים על אמנות מכל סוג שהיא ישנו הכרח מתמיד לשינוי, השתפרות והתקדמות – אבולוציה.
באופוריה אליה אנחנו אמורים לשאוף - החברה יוצרת בשביל החברה ולשם היצירה לא לשם רווח כספי אישי.
הבעיה אם כך, לא נמצאת בפיראטים המורידים באכזריות מוסיקה של אמנים אהובים אלא במודל הכלכלי אליו משועבדים האמנים.
ועכשיו, מכבים לנו את האינטרנט.
ב19 לינואר 2012 הורידו את אתר שיתוף הקבצים "מגה-אפלואוד" מהאוויר בתואנה כי חטא ופשע בהפרת זכויות יוצרים. מגהאפלואוד הוא רק הראשון ללכת ע"פ איומי השלטונות המהלכים אימה על חופש השיתוף שלנו. שימו לב, לא מדובר על אכיפה ספציפית לפי קבצים מוגנים אלא הורדה כללית של האתר על תוכנו. נכללים שם קבצים אישיים של מנויי האתר. הדבר נמשל להרס בית דירות על יושביו בכדי לפצח כספת שנמצאת באחת הקומות – ואת זה לא עשו הפיראטים – את זה עשו האפ.בי.איי. אז מי ישמור על "שומרינו"?
מה השלב הבא? פייסבוק? טוויטר? וויקיפדיה? TED? הרי גם שם ישנן הפרות זכויות יוצרים על רעיונות ויצירות. ואח"כ? המייל הפרטי שלך? מה המרחק מפה ועד כניסה לביתך? הרי ביתינו הוירטואלי כבר פרוץ!
אז כמו שפתחתי את הפוסט, כך אסיים. הרשויות מפחדות מן השינוי. בעולם בו זכויות יוצרים אינן רלוונטיות המערכת הכלכלית מחוייבת לעשות שינוי והשינוי חייב להיות חברתי. אין מנוס מלהבין שהשיתוף עושה לחברה הגלובלית הרבה יותר טוב מאשר רע, העתיד נמצא באחדות אותה מספק לנו האינטרנט ושיטות התקשורת החדשניות שבידינו. רק ביחד נוכל להפוך את העולם למקום טוב יותר לכולנו. אל לנו להיכנע לפחד! הפחד הוא חלק מתהליך הצמיחה ועלינו להתגבר עליו אם ברצונינו להתקדם.
המודלים הכלכליים עליהם אנו נתלים הם מיושנים ואינם מתאימים לעולם דיגיטלי ומשותף, ההמלצה שלי היא לכוון את המשאבים של ארגונים כגון SOPA לבניית מודלים כלכליים נכונים יותר ומעודכנים יותר במקום להוציא את כספי משלמי המיסים על הפחד מהשינוי שעל החברה לעבור מתוקף האבולוציה.
האינטרנט תפס את הרשויות עם המכנסיים למטה ועכשיו הם מתחילים לירות לכל הכיוונים, זהו צעד שנעשה מפחד ועלינו להילחם בתופעה בכל הכח!
החופש בתקשורת הגלובאלית בסכנה! אין אני נביא זעם, אני סה"כ אזרח שרוצה חברה יותר טובה, לנו – לא לבעלי ההון – לא לשלטונות.
לנו – אזרחי העולם, החברה.
27.1.12- עדכון פוסט:
הרצאה מאלפת ומכוננת בנושא:
Clay Shirky: Why SOPA is a bad idea
>אנא, חיתמו על העצומה הגלובאלית הקוראת נגד הטלת משטר האימים על התקשורת בינינו<
תודה.
kHz.
תויק תחת:#j14, אידיאולוגיה, דעות וירקות, כללי, כללי, מוסיקה, מוסר, פוליטיקה ומוסר
